תקשורת וחברה לתלמידי קוגל חולון 2016
יום שבת, 12 במרץ 2016
מגישי טלוויזיה ועיתונאי העתיד
למידה מתוקשבת
הפוסט הזה יהא ראשון בסידרה של פוסטים בהם אתייחס לנקודות ריאות שונות אשר יתקפו ויבחנו את הנושא "פדגוגיה בעידן המידע" ,כפי שבאו לידי ביטוי בכנס מרתק בו השתתפתי,מטעם גוף המכונה "היוזמה למחקר יישומי בחינוך".מדובר בוועדה בעלת אוריינטציה מחקרית אשר בבסיסה מחקר מתווה-דרך :הצעה לארגון לימודים מחודש.הכנס הביא עימו משתתפים וגופים רמי-מעלה אשר מסקנותיהם ותובנותיהם הביאוני לרפלקציה ייחודית על תחום התקשוב,ופתחו בפניי צוהר נוסף למתרחש בעולם בכל הקשור להטמעת הטכנולוגיה בבתי הספר.
בפוסט הראשון רוצה לפתוח אני דווקא בהיבט הרגשי שהותיר בי מפגש עם אדם מופלא,מפגש בלתי-אמצעי ואישי עם חתן פרס נובל לכימיה 2011,אשר פגשתי בכנס והשיחה שקיימנו בארבע עיניים הותירה בי את חותמה ימים רבים לאחר מכן,וברגעים אלו ממש בעודי כותבת על כך אוחזת בי התרגשות לנוכח המעמד המרגש.באופן ספונטני למדי פנה אליי פרופ' דן שכטמן (אשר התעקש כי אכנה אותו דני),ושאל לפשר מעשיי בכנס.מהן ציפיותיי,מאיזה תחום אני מגיעה,וכיו"ב.נעניתי כמובן בשמחה,והתפתחה לה שיחה שהובילה למקומם של לימודי המדעים בביה"ס התיכון,לתקשוב ככלל ולמצבה של מערכת החינוך והעוסקים במלאכה-אוכלוסיית המורים המעולים שלא תמיד רואים ברכה בעמלם היומיומי המתמשך.זכיתי לאוזן קשבת ולתובנות כדורבנות מצד חתן פרס הנובל שהבין לליבי וידע בדיוק על מה אני מדברת,ולבסוף אף הוזמנו תלמידיי לפגישה עימו בטכניון,ביתו ומבצרו האינטלקטואלי.
בהרצאתו במסגרת דברי הפתיחה של הכנס,ציין דוגמאות אודות תרבות הסמוך הישראלית ובאנלוגיה לתהליך הפרקולציה בו נוצרים חורים בגוש מתכת המוביל חשמל,כך מערכת החינוך לימים תידרש להתמודד עם בעייה לאומית אדירה,לפיה מחצית מתלמידי ישראל לא ייחשפו לשום תחום דעת מתחומי המדעים,וההשלכות מכך ברורות לעתיד המדינה.
באותו הקשר-תקוותי היא כי יותר ויותר תלמידים ייחשפו לחינוך מבוסס טכנולוגיות,והלוואי והתקשוב יתפס תאוצה,ויהא חלק משיגרת יומנו בלימודי כלל תחומי הדעת.
אתמול חוויתי את אחד מפירות הלימודים כפי שהגדירה זאת חברתי גילה בשיחתנו הטלפונית.החדר היחיד בביה"ס המחובר לטכנולוגיות,בו התחלתי להשתמש השנה דרך קבע בשיעוריי,היה תפוס לאורך כל שעות היום בשל פעילויות לקראת יום רבין.נאלצתי לכתת רגליי עם תלמידיי בחיפוש נואש אחר חדרי לימוד.אחד התלמידים פנה אליי ושאל ברצינות תהומית:האם לא יתקיים היום שיעור מתוקשב?"מיותר לציין כי נותרתי פעורת פה....וזהו הפרי הראשון בשנה"ל הנוכחית.תלמידים שלא ידעו את דור המדבר אלא הגיעו ישירות לארץ המובטחת...
בפוסט הבא אציג את ממצאי מר אנדריאס שלייכר יועץ מיוחד למזכירות ה-OECD בנושא מדיניות החינוך המתוקשב.כל מילה שלו מרתקת וחדשנית,פותחת אותנו בפני עולמות ונקודות ריאות מתקדמות.
יום שישי, 15 בינואר 2016
"התעוררתי ,והנה חלום"/ג'ון באניין-על שילוב משחקים מתוקשבים בסביבה לימודית
בהשאלה לחוכמת חיים זו,בהוראתי היומיומית בעודני בדרכי לכיתותיי השונות,תפילה אחת עימדי:לעשות הכל בכדי שתלמידיי לא ייתפסו מנמנמים או עסוקים בסלולארי שלהם...ולא איתי בתהליך הלמידה.
הזכייה הגדולה ביותר שלי מעצם לימודיי במסלול תקשוב ולמידה לתואר שני,הינה האפשרות המדהימה אשר נפלה בחלקי,ליישם ולהנחיל את המודלים,התוכנות,המשחקים המתוקשבים בו-זמנית על תלמידיי.תלמידיי אוטוטו נכנסים לסקאלה של בוגרי מערכת החינוך,ועם אילו כלים אני שולחת אותם אל המאה ה-21?בrגע זה אני לוקחת נשימה עמוקה,וממלמלת ביני לבין עצמי כי לראשונה הנני שלמה עם עצמי ומבינה כי אין מנוס ודרכי היא הדרך הנכונה המשלבת טכנולוגיה בשירות הפדגוגיה,ותלמידיי החווים התנסויות חדשניות השכם וערב,הופכים בלי משים ללומדים עצמאיים הלומדים את מיומנויות המאה ה-21.
ברצוני לספר על פעילות מגניבה שבניתי לתלמידי, המסכמת את כל מושגי היסוד והמודלים שנלמדו בכיתה יא ,לקראת בחינת הבגרות בתקשורת תוך התמקדות בפרק הלימוד העוסק בפרסום.
הפעילות התבססה על הפעלת שני מחוללים:QR GENERATOR ומחולל SMS.לשם הגילוי הנאות ,אשתף את קוראיי בעובדה כי לא ישנתי היטב בלילה שלפני הפעלת הפעילות,כנראה בשל התרגשות מלווה בחשש מפני שיבושים אופציונאליים בשל הטכנולוגיה,חששות כיצד יקבלו זאת התלמידים והאם בכלל אזכה לשיתוף פעולה,או שמא אנחל אכזבה ותסכול ואפקט פיגמליון יוכיח את ההיפך,וכל התיאוריות אודות שילוב הטכנולוגיות בהוראה יירדו לטמיון במבחן המעשה.
בוקר הפעילות-הגעתי בשיא המרץ לכיתה,פותחת את השיעור באמירה טיזרית המושכת את הקשב מיד אליי:"נא להכניס הכל ו...להשאיר רק סמארטפונים בחוץ".מבטים של בעתה בעיני תלמידיי(המורה השתגעה,מבולבלת וכל שמות התואר הנילווים לתיאור תמונת המצב).ואני חוזרת על בקשתי,ומוסיפה כי היום נעשה משהו שונה,ובכל זאת נלמד...ואז הפניתי את תשומת ליבם לדפי הפעילות התלויים ברחבי המסדרון(עשרה במספר),ובקשתי שיבדקו אם יש בסמארטפון את אפליקציית הסורקים I_NIGMA ודומיה.בל נשכח,כי מדובר בתלמידי תיכון שלרובם ככולם יש סמארטפונים ולכן יועדה פעילות זו להם מלכתחילה.תלמידי הכיתה התחלקו לקבוצות,ונתבקשו לעבור על פני כל התחנות,לענות על השאלות המצורפות למידע שיקבלו באמצעות סריקת הברקודים,מידע בדמות כרזות פרסומיות וסרטוני פרסומת למוצרים מסחריים ונושאים ציבוריים-חברתיים כגון תרומת דם והמלאת מודעות למחלת הסרטן.
מיותר לציין כי היתה התרגשות גדולה,התנסות בעבודת צוות ובלי משים גם למידה משמעותית וחוויתית,שהרי התלמידים נתבקשו להתייחס לכל חומר הלימוד בתחום הפרסום,כגון:סוגי פניית המסר,קהל-היעד המתאים,שלבים במודל מדרג ההשפעות,ייצוגי נשים מול ייצוגי גברים בפרסומת,מיצוב ומיתוג,סוג הדובר בפרסומת,ביטוי עבודת הקופירייטר והארט-דיירקטור בתכנים אליהם נחשפו ועוד ועוד.
אני "רצתי" בין הצוותים ותיעדתי במצלמת וידאו את הפעילות,שמעתי דיונים סוערים בין חברי הצוותים לצד צחוק והתלהבות,ולשניות לא התאפקתי וראיינתי אותם על תחושותיהם בזמן אמת לנוכח הפעילות.
גולת הכותרת היתה מול פעילות מספר 11 ,אשר דרשה מכל אחד שימוש במחולל ה-SMS,שתלמידים וככלל אנו כה אוהבים.השאלה עליה נתבקשו לענות ולסמס למספר טלפון,ששאלו אותי מיד אם הוא אמיתי ,היתה:"מהי לדעתך הפרסומת האפקטיבית ביותר העונה על מודל ניהול הפרסום שלמדנו בכיתה?"התלמידים קיבלו מקרא ובו כל 10 הקמפיינים,ולצד כל קמפיין סיפרה מ-1 עד 10.התלמידים סימסו את הסיפרה המייצגת את הקמפיין העונה לדעתם על השאלה,ו...ציפו לתגובה שלא איחרה לבוא,אולם בניגוד לציפייה כי התגובה תתקבל בנייד שלהם,התגובה הקבוצתית הגיעה על הלוח לפניהם בדמות גרפים שגובהם נקבע ע"פ התשובות שהתקבלו בכיתה.לצערי,התקבלו רק ארבע תגובות,ואיני יודעת את הסיבה הטכנית לכך,אולם מה שחשוב הוא כי ניתן היה ללמד אודות קיומו של כלי מעין זה,המאפשר לראות תמונת מצב כיתתית ולקיים נוכח התשובות דיון.
לסיכום השיעור הכפול המרתק שהתרחש,הייתי חייבת לשאל את תלמידיי על התהליך,האם היתה כאן לדעתם למידה,והאם ניתן לדעתם לשלב את המחוללים הללו גם בתחומי דעת נוספים.הופתעתי מתשובותיהם אשר שילבו מושגים ודפוסי חשיבה שהטמעתי בהם לאורך השנה האחרונה כגון:למידה אמיתית מתרחשת ע"י התנסות וחוויה(דיואי),כן,כן,אינכם טועים תלמידים אמרו זאת...וכי חשוב כי יהיה בלמידה ייצוג דינאמי ומוחשי ולא רק טקסטים...הכל מצולם ומתועד.
היה מיוחד ומאד שונה,והייתי זקוקה לאחר מכן לזמן התאוששות,כי גם אני יצאתי מאד נרגשת מכך שהכל הצליח,לאחר עבודת הכנה מאומצת.
ועל כך אמר ג'ון באניין:
"התעוררתי,והנה חלום".
יום שישי, 1 בינואר 2016
ניצני הגל השלישי כבר כאן..."מי שמאמין לא מפחד "
בשבועות האחרונים ללימודיי לתואר ובמקביל כמורה ,העלו בי מחשבות בזכות הבלוג אשר השתרבב לעבודתי והפך את הקערה על פיה.במקום שאתיישר ע"פ מדיניות הסטנדרטיזציה המטיפה לעמידה בנורמות הנדרשות בהתאם למטרות האופרטיביות של בחינת הבגרות,מצאתי עצמי מאמינה כ"כ בניצני הגל השלישי של הרפורמות במערכת החינוך,גלים אשר למדנו וניתחנו בקורס של פרופ' עמי וולנסקי.הגל השלישי המומלץ ע"י קברניטי האקדמיה לאור מחקרים ומציאות מוכחת כהצלחה במערכות חינוכיות בעולם כולו,מעמיד את הילד במרכז,את למידת החקר והלימוד העצמאי,פרוייקטים וצמיחה אישית מתוך התנסות וחוויה,ובשילוב הטכנולוגיה המאפשרת נגישות למקורות מידע גלובאליים,וידע זמין תוך העמקה התלויה בלומד עצמו.השונות הבינאישית העומדת במרכז ההוויה,היא היא תכלית הכל.בימים האחרונים אני נותנת דרור לאמונתי בשונות,ומקדמת את ניצני הגל השלישי,על מנת שיהפכו "לפרחים".
לפני שבוע הקליטו תלמידיי את הג'ינגלים(זמרירים)לרדיו של פרוייקטי הבגרות שלהם.פרוייקטים העוסקים במניעת השתמטות מצה"ל,עוני בקרב ילדים,נשים מוכות,תרומת איברים,מוגבלויות פיסיות וכו.נושאים קשים לעיסוק עבור בני נוער,ובכך טמון האתגר.ליוויתי אותם בכתיבת הטקסטים,בבחירת הסאונד המלווה,בליהוק הקריינות,בהחלטות קשות אסטרטגית שאין להן תשובה אחת ברורה והפרשנויות רבות.גיליתי עד כמה התהליך שחוו עוצמתי ובעל ערך בבניית האני מאמין שלהם,וכמה צדקו פרופ' דוד חן ופרופ' עמי וולנסקי בתפיסת עולמם אודות משמעות השונות והבנת המגמות העתידיות החיוניות להצלחת התהליך החינוכי.התלמידים פשוט "פרחו",התעוררו מתרדמת התוקפת אותם בשיעורי ליבה סטנדרטיים אשר "עוברים לידם",ולא נוגעים בהם כלל.הייתי מאושרת להיות מתווכת הידע,וממש לא בעלת הידע האוטונומית,כפי שנהוג להתייחס אל המורים.אך לא בימינו אנו.אכן,תפקידינו השתנה ועלינו לנהל את השונות,לפתח סקרנות ומוטיבציה ללמידה,ולאפשר לתלמידינו להגיע אל האמת שלהם בעצמם.נכון שיש לי הזכות לעשות זאת במקצוע יצירתי ואמנותי בו השמיים הם הגבול,ולא רק כמה עמודי בגרות המבטאים ידע של כמה שנים.או מתיימרים לבטא.יש בידי הזכות להשוות מה נשאר לתלמיד הלומד עימי לבגרות הסטנדרטית,ומה נשאר בו,בדמו ובנימי נפשו לאחר ביצוע פרוייקט הגמר שלו.התשובה אינה משתמעת לשתי פנים.לרגע נגעתי בתהילת פינלנד,המודל של העולם כולו בחינוך.הלוואי שניתן היה למחזר ולשכפל את "האיים הבודדים" הללו הנוהגים ע"פ ניצני הגל השלישי.