יום שבת, 12 במרץ 2016

מגישי טלוויזיה ועיתונאי העתיד

מגישי הטלוויזיה ועתונאי העתיד
תלמידי מגמת התקשורת בתיכון קוגל למדו את נושא חדשות הטלוויזיה לעומקו,וסיכמו את לימוד הנושא בדרך חוויתית ומקורית,לראשונה בארץ:במסדרונות אולפני הטלוויזיה בערוץ 2.
התלמידים השתתפו ביום עיון בביה"ס לטלוויזיה של "רשת",במהלכו שמעו הרצאה אינטרקטיבית בנושא הגשה טלוויזיונית,סיירו במתחם השידור העריכה וחדר הבקרה,למדו על הבדלים בין שידור חי ומוקלט וכיצד מתמודדים עם תקלות טכניות ותוכניות בלתי צפויות.בנוסף,התנסו בחלוקת התפקידים בהפקה אשר למדו באופן תיאורטי בכיתה.
גולת הכותרת של היום החוויתי ולראשונה בארץ,התנסה כל אחד מתלמידי המגמה בתרגול והגשת טקסט חדשותי ע"פ ז'אנר לבחירתם,תוך שימוש בטלפרומפטר.
הקטעים צולמו באולפן הטלוויזיוני וישמשו את התלמידים כתיק עבודות דינאמי אשר יסייע בהשתלבותם בתעשייה הטלוויזיונית העתידית.
לסיכום היום,נרשמה התרגשות רבה ,היום הוגדר כחוויה אדירה וחד פעמית,וכהנאה צרופה בקרב התלמידים.

למידה מתוקשבת

הפוסט הזה יהא ראשון בסידרה של פוסטים בהם אתייחס לנקודות ריאות שונות אשר יתקפו ויבחנו את הנושא "פדגוגיה בעידן המידע" ,כפי שבאו לידי ביטוי בכנס מרתק בו השתתפתי,מטעם גוף המכונה "היוזמה למחקר יישומי בחינוך".מדובר בוועדה בעלת אוריינטציה מחקרית אשר בבסיסה מחקר מתווה-דרך :הצעה לארגון לימודים מחודש.הכנס הביא עימו משתתפים וגופים רמי-מעלה אשר מסקנותיהם ותובנותיהם הביאוני לרפלקציה ייחודית על תחום התקשוב,ופתחו בפניי צוהר נוסף למתרחש בעולם בכל הקשור להטמעת הטכנולוגיה בבתי הספר.
בפוסט הראשון רוצה לפתוח אני דווקא בהיבט הרגשי שהותיר בי מפגש עם אדם מופלא,מפגש בלתי-אמצעי ואישי עם חתן פרס נובל לכימיה 2011,אשר פגשתי בכנס והשיחה שקיימנו בארבע עיניים הותירה בי את חותמה ימים רבים לאחר מכן,וברגעים אלו ממש בעודי כותבת על כך אוחזת בי התרגשות לנוכח המעמד המרגש.באופן ספונטני למדי פנה אליי פרופ' דן שכטמן (אשר התעקש כי אכנה אותו דני),ושאל לפשר מעשיי בכנס.מהן  ציפיותיי,מאיזה תחום אני מגיעה,וכיו"ב.נעניתי כמובן בשמחה,והתפתחה לה שיחה שהובילה למקומם של לימודי המדעים בביה"ס התיכון,לתקשוב ככלל ולמצבה של מערכת החינוך והעוסקים במלאכה-אוכלוסיית המורים המעולים שלא תמיד רואים ברכה בעמלם היומיומי המתמשך.זכיתי לאוזן קשבת ולתובנות כדורבנות מצד חתן פרס הנובל שהבין לליבי וידע בדיוק על מה אני מדברת,ולבסוף אף הוזמנו תלמידיי לפגישה עימו בטכניון,ביתו ומבצרו האינטלקטואלי.
בהרצאתו במסגרת דברי הפתיחה של הכנס,ציין דוגמאות אודות תרבות הסמוך הישראלית ובאנלוגיה לתהליך הפרקולציה בו נוצרים חורים בגוש מתכת המוביל חשמל,כך מערכת החינוך לימים תידרש להתמודד עם בעייה לאומית אדירה,לפיה מחצית מתלמידי ישראל לא ייחשפו לשום תחום דעת מתחומי המדעים,וההשלכות מכך ברורות לעתיד המדינה.
באותו הקשר-תקוותי היא כי יותר ויותר תלמידים ייחשפו לחינוך מבוסס טכנולוגיות,והלוואי והתקשוב יתפס תאוצה,ויהא חלק משיגרת יומנו בלימודי כלל תחומי הדעת.
אתמול חוויתי את אחד מפירות הלימודים כפי שהגדירה זאת חברתי גילה בשיחתנו הטלפונית.החדר היחיד בביה"ס המחובר לטכנולוגיות,בו התחלתי להשתמש השנה דרך קבע בשיעוריי,היה תפוס לאורך כל שעות היום בשל פעילויות לקראת יום רבין.נאלצתי לכתת רגליי עם תלמידיי בחיפוש נואש אחר חדרי לימוד.אחד התלמידים פנה אליי ושאל ברצינות תהומית:האם לא יתקיים היום שיעור מתוקשב?"מיותר לציין כי נותרתי פעורת פה....וזהו הפרי הראשון בשנה"ל הנוכחית.תלמידים שלא ידעו את דור המדבר אלא הגיעו ישירות לארץ המובטחת...
בפוסט הבא אציג את ממצאי מר אנדריאס שלייכר יועץ מיוחד למזכירות ה-OECD בנושא מדיניות החינוך המתוקשב.כל מילה שלו מרתקת וחדשנית,פותחת אותנו בפני עולמות ונקודות ריאות מתקדמות.